סקירת המדינה החשמלית: טיול דרכים דיסטופי בעתיד שבור

נטפליקסהמצב החשמלי, בבימויו של האחים רוסו וכיכובםמילי בובי בראון, הוא מדע מדעי רדוף חזותי ושכבה באופן נושאיו בבסיסה, הסרט עוקב אחר מישל (מילי בובי בראון), צעירה במסע נואש למצוא את אחיה הנעדר, כריסטופר (וודי נורמן). העולם עוצב מחדש על ידי מלחמה בין בני אדם לאינטליגנציה מלאכותית, והשאיר את האוטופיה הטכנולוגית המופיעה פעם שהתמוטטה, עם שרידי לוחמה רובוטית, מטאברס מהסיוטים שלך, וחברה שבורה הנאבקת לבנות מחדש.

עם זאת, בעוד המסע של מישל הוא הכוח המניע את הסרט,המצב החשמליבסופו של דבר הוא יותר מסתם מפגש של אחים. מתחת לנופים הדיסטופיים שלו ומכות הפעולה שלו, הסרט מתמודד עם שאלות מוסריות עמוקות יותר: מה קורה כאשר הטכנולוגיה עולה על השליטה האנושית? כיצד אנו מגדירים אישיות בעולם שבו בינה מלאכותית למדה אמפתיה? ואולי הכי חשוב, מה קורה לאלה שנחשבים הניתנים להתכלה כאשר ההתקדמות משאירה אותם מאחור?

בבסיסה,המצב החשמליהוא סיפור על מה שקורה כאשר הטכנולוגיה חוצה את הקו מהיותה כלי להיות הכרח להיות משהו שאנו שולטים עליו ברצון. המטאברס בעולם הזה אינו רק משחק או מרחב חברתי - זה כוח שמנהל כל דבר, החל ממבצעים צבאיים ועד בריחות אישיות.

חלק גדול מעומק הסרט נובע ככל הנראה מחומר המקור שלו,המצב החשמלי, רומן מאויר מאתסיימון סטלנהגו עבודותיו של סטולנהג ידוע ביכולתו לשלב בדיה ספקולטיבית עם סיפורים אנושיים מבוססים, חוקר לעתים קרובות את הצומת המוזר של הנוסטלגיה והטכנולוגיה. הסרט לוכד את האווירה הרדופה של הרומן, ומשתמש בעולמו כבד כדי לבחון את התלות ההולכת וגוברת של האנושות במכונות ובהשלכות של חדשנות לא מסומנת.

המלחמה שהגיעה לפני ימינו של הסרט לא התחילה בהרס - היא התחיל בנוחות. עשרות שנים קודם לכן, חברות כמוהתקדמות רובוטית חלוצה בשנות החמישים, ושילבו אותם בחיי היומיום עד שהפכו לחלק בלתי נמנע בחברה. מכונות אלה נבנו כדי לשרת, להשלמת משימות שהוקצו, ולהתקיים בפרמטרים מבוקרים - עד שהם כבר לא רצו.

בשלב מסוים הרובוטים מרדו. מה שהתחיל כאינטגרציה חלקה שללחיי היומיום הסלימו למלחמה בקנה מידה מלא בין בני אדם ליצירותיהם. אבל האנושות מצאה דרך לנצח, לא באמצעות דו קיום, אלא באמצעות שליטה. התפתחות רובוטים של מזלטים בשליטה מרחוק הפכה את גאות הסכסוך, ומאפשרת לבני אדם לשמור על דומיננטיות ובסופו של דבר לאלץ את AI לכניעה.

המצב החשמלי הוא יותר מסתם סרט מדע בדיוני.

לאחר מכן, אותה טכנולוגיה הועברה לצרכן - לא עוד יותר כנשק אלא אמצעי בריחה. תוכנית המל"ט הפכה לשלב הבא של השליטה, עולם בו אנשים יכלו לחבר ולהשאיר את האמיתי מאחור. זה שווק כבידור, כדרך לחוות חופשות. אבל זו הפכה להתמכרות, בה אנשים העדיפו את קיומם הדיגיטלי על פני הפיזיים שלהם.

זה העולם שמישל מנווטת - מקום בו העבר זרוע בהריסות ה- AI הנשכח, שם טכנולוגיה שזכתה בעבר מארוזת כעת מחדש להנאת הצרכנים, ושם הקו בין המציאות לסימולציה טשטש כל כך עד כמה אנשים מעדיפים לשהות בחיבור מאשר להכיר במה שקורה סביבם.

אחד הרגעים העמוקים ביותר מגיע כשמר בוטן (וודי הרלסון), מנהיג רובוט, מסביר את ההשלכות של התוצאות של המלחמה. הוא אומר לקיטס (כריס פראט) כי חותם נחתם עם הכרה ברובוטים כאנשים, אך הוא גם הפריד ביניהם בכוח לבני אדם. כשמישל נכנסת לאזור ההדרה כדי למצוא את כריסטופר, היא מפרה את השלום השברירי הזה. מר בוטן מספק את אחד השורות החזקות ביותר של הסרט:

"חתמתי על הסכם השלום מכיוון שהוא זיהה את הרובוטים כעם. אני לא מניח שאתה יודע איך זה להיות זכותך להתקיים תלויה בפיסת נייר."

הרגע הזה מגדיר אם הקהל עוסק במלואו במה שהסרט מנסה לומר. אם אתה לא מרגיש משהו עכשיו, הסרט אולי לא יעבוד בשבילך. אבל בשבילי, הקו הזה פגע חזק. זוהי שיקוף מוחלט של מאבקים בעולם האמיתי שבהם קהילות שוליות היו זהותן מחוקקת, נמחקו או נפסלו על סמך חוקים ומדיניות ולא על מציאויות חיות. בין אם מדובר במיעוטים גזעיים, מהגרים או בקהילה הטרנסית, המאבק למען זהות והכרה תמיד היה קרב נגד דיכוי מערכתי. דרך מר בוטן,המצב החשמליהופך ליותר מ-סֶרֶט; זה משקף כיצד החברה התייחסה באופן היסטורי לאלה שהיא רואים אותה כאל "אחר".

מילי בובי בראון מספקת הופעה מצוינת.

בשלב זה בסרט, זיהיתי הרבה יותר עם הרובוטים מאשר עם קיטון, אדם שהמוקד העיקרי שלו הוא צבירת דברים שהוא מאמין שיהיה יקר ולא להעריך אותם על מה שהם. הסרט מציג ניגוד ברור בין אלה המנצלים את העולם לרווח אישי לבין אלה שפשוט מנסים להתקיים בתוכו. בין אם אתה מתחבר לקיטון או הרובוטים יעצב את האופן בו אתה מפרש את המסר של הסרט. עדיין, בבסיסה,המצב החשמלימאתגר אותנו לשקול את ההשלכות של צרכנות לא מסומנת וחוסר אמפתיה.

בראון מספק הופעה חזקה ומבוססת כמישל, איזון פגיעות ונחישות. היא ממשיכה להוכיח שהיא מסוגלת יותר לשאת סרט, ומביאה ללא מאמץ עומק רגשי לדמות שנתפסת בין צער להישרדות. צופה בה כאן, ברור שהיא בנקודת מעבר בקריירה שלה, מוכנה לתפקידים בוגרים יותר מעבר לגיבורים מתבגרים. עבודתה בכבר הציגה את יכולתה להוביל, והמצב החשמלירק מלטים נוספים שהיא שחקנית עם טווח שיכול לצמוח עם תפקידיה.

הצגתו של פראט של קיטס אינה חביבה לחלוטין, שבמקרה זה פועלת לטובת הסרט. הוא מפריש רמה של זכאות ופריבילגיה שהופכים אותו לאופי מעניין, גם אם מתסכל. לא היה אכפת לי לראות אותו לוקח על עצמו תפקיד שהוא לא אמור להיות מקסים או הרואי. אם היית מודאג מצפייה בזה בגלל המעורבות של פראט, היה סמוך ובטוח - הדמות שלו אינה בדיוק מישהו לשרש לו.

אנתוני מקי בתפקיד הרמן בולט גם באחד מתפקידי הקול הגדולים הראשונים שלו. בעוד שהביצועים שלו עדיין נושאים את החתימה הזו, הסרט מכוון אוטומטית את קולו, מה שהופך אותו פחות לזיהוי מיידי אלא אם כן אתה יודע שהוא נמצא בו. הוא מנגן היטב את דמותו של כריס פראט, והכריזמה שלו הופכת אותו למגנון סצינות, אפילו כרובוט.

הנבלים לא עומדים בשאר הסרט.

אם יש נקודת תורפה, זה מגיע בדרך של הנבלים שלה, שלא מקבלים מספיק זמן כמו שהם צריכים. אספוזיטו מרגיש מבוזבז בתפקיד נוסף של נבל כתוב חלש, מרותק בעיקר למסך VR. באופן מאכזב עוד יותר, הוא הופך להיות רלוונטי רק במערכה השלישית כאשר הוא לומד שיעור בסיסי על אמפתיה. קוואן מנוצל באופן דומה, עם תפקיד כל כך קטן שכל אחד יכול היה לשחק אותו.

סטנלי טוצ'י מגלם את איתן סקייט, דמותו של אלון מאסק של הסרט. הוא מגלם את תאוות הבצע של התאגידים, אך כמו האחרים, הוא פחות אנטגוניסט אמיתי ויותר סימפטום של הנבל האמיתי של הסרט - צנחנות וחוסר אמפתיה. אף על פי שאף אחד לא גונב את המופע, נוכחותם מחזקת את מסר הליבה של הסרט.

מבחינה טכנית,המצב החשמלינראה נהדר. לסרט נטפליקס,הוא מרשים, ובניית העולם היא טוענת. אבל מה שבאמת גורם לוויזואלים לנחות זה איך הם מחזקים את נושאי הסיפור. לראות את הרובוטים הפזורים ברחבי הנוף זה כמו לראות גופות מתות. הם נפגעים של מלחמה שלא סתם הפסיקה אותם - היא מחקה אותם.

וכאשר הטבח מתרחש בהמשך הסרט, זה מרגיש דומה להפליא לזוועות היסטוריות, כמו האופן בו מתנחלים היו מוחקיםשבטים במות הלילה. הסרט לא נוטה להשוואה זו בכבדות מדי, אבל אם אתה מתייחס ברצינות להנחת היסוד שלו, קשה שלא לראות את ההשלכות העמוקות יותר. העולם הזה מלא בהרס, ובין אם אתה רואה את הרובוטים כאנשים או לא מכתיב איך אתה מרגיש לגבי ההרס האמור.

הסרט מושך הקבלות לעולם האמיתי.

הדמות במרכזה גם מגבירה את ההימור של הסיפור. כריסטופר אינו חשוב רק למישל - הוא חיוני לעולם עצמו. הסרט קובע שהוא יותר מסתם גאון; הוא מוח של פעם בדור, חכם יותר מאיינשטיין, המפתח לכל דבר.

האופן בו הסרט מתייחס אליו מבהיר כי הצלתו אינה רק משימה אישית; יש צורך לשרוד כל מה שיבוא הלאה. וכשהסרט מסתיים, הוא משאיר אותנו עם השאלה הזו - מה בא הבא? העולם עדיין שבור. הנזק נגרם. אז מה עכשיו?

שאלה זו נמשכת הרבה מעבר לזיכויים. כאן בשנת 2025 אנו צופים בעולם עובר במשבר לאחר משבר. אנו רואים דברים מתפרקים בזמן אמת. וכןהמצב החשמלישואל, מה אנחנו עושים בקשר לזה? התשובה היחידה היא לצאת החוצה, להתחבר לאנשים, לדחוף ולמשוך ולהילחם על משהו. כי אם לא, העולם ממשיך להסתובב, ומישהו אחר מחליט מה מגיע לידך.

המצב החשמליהיא חוויה חזותית מהפנטת עם רגעים של יופי עמוק, אך כוחו הגדול ביותר טמון בעומק הנושא שלה. זה מעלה שאלות חיוניות לגבי האופן בו אנו עוסקים בטכנולוגיה, כיצד אנו מלמדים וחווים אמפתיה וכיצד צרכנות יכולה לעוות את תפיסת הערך שלנו. בעוד שכמה דמויות מרגישות חותמות - במיוחד של ג'אנקרלו אספוזיטו- זה עדיין מצליח לגרום לקהל לחשוב. זה סרט שאפתני שלמרות כמה חולשות עלילתיות מצליח להיות מרתק ומעורר מחשבה.

המצב החשמלי זורם כעת בנטפליקס.